מושג המדינה של מרקס והביקורת של פופר עליו
רפרט סיכום בקורס פילוסופיה פוליטית סמסטר א' 2008-9
מבוא
הלווייתו של קרל מרקס נערכה ב-17 במארס 1883, בבית הקברות הייגייט בלונדון. אחד עשר אנשים נכחו בהלוויה, וחברו היקר של מרקס, פרידריך אנגלס, נשא את נאום ההספד. בנאומו השווה אנגלס את הישגיו של מרקס בתחום הכלכלה המדינית והסוציולוגיה להישגיו של צ'רלס דארווין במדעי הטבע. מרקס, אמר אנגלס, גילה לאנושות את העובדה הפשוטה שהאידיאולוגיות טרחו היטב להסתיר: שבני אדם זקוקים למזון, משקה, מחסה וביגוד לפני שיהיה ביכולתם לעסוק בפוליטיקה, במדעים, באמנות ובדת; ושמשום כך, היחסים המארגנים את ייצורם של התנאים החומריים קובעים את ההתפתחות הרעיונית של החברה, ולא להיפך. קביעה פשוטה זו, שזכתה לניסוח מקוצר בפסוק "ההוויה מייצרת את התודעה", עמדה בבסיס התיאוריה אדירת הממדים שעליה טרח מרקס במשך כל חייו הבוגרים. אמנם, מרקס לא היה הראשון לטעון זאת, אך גדולתו היתה בזה שהוא העניק למטריאליזם המופשט של הפילוסופים ניסוח והסבר מדעיים, ומכאן אף את היוקרה והתוקף שאין בכוחה של פילוסופיה ספקולטיבית להעניק. למרות רבים המבקרים והמפקפקים, בינהם פופר, במדעיותה של התיאוריה המרקסיסטית, קשה להכחיש את המאמץ האינטלקטואלי הכביר שהושקע בה, ואת האמיתות הרבות הגלומות בה, שרבות מהן היו כעת, יותר ממאה שנים לאחר מותו של מרקס, למקובלות[1].
במאמר זה אציג את ביקורתו של פופר על מושג המדינה של מרקס כנגזרת של תורתו. "...כל המעמדות הקודמים אשר כבשו את השלטון, ביקשו להבטיח את מעמדם החברתי על-ידי זה שהיו כופים על כל החברה את תנאי רכישתם הם...[2]". במשפט מייצג זה מן ה'מניפסט הקומוניסטי' עולה כי המדינה לתפיסתו של מרקס היא אמצעי של מעמד לשלוט בכלל החברה ולנצל את שאר המעמדות. המדינה היא מכשיר לניצול כלכלי ואין לה שום תפקיד אחר. כאשר מדברים על יחסי כח (יחסים פוליטיים) אנחנו מדברים על יחסים כלכליים. ניגודי אינטרסים פוליטיים הם למעשה ניגודי אינטרסים כלכליים. למרות ההפרדה בין מוסדות פוליטיים לכלכליים עדיין הפוליטיקה מגלמת בתוכה את האינטרסים הכלכליים. מרקס האמין ששוויון כלכלי יפרק את הכוח של המדינה ובכך נגיע לקץ ההיסטוריה (חברה אל-מעמדית, האנטיתזה למדינה הלאומית).
קארל פופר, מעריצו הגדול ומבקרו הגדול אף יותר של מרקס, מבקר את תפיסה המדינה...